ספר המצוות, מצוות עשה רכ״ג

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Positive Commandments 222 ספר המצוות Positive Commandments 224 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

מצות עשה איש א איש כי תשטה אשתו וקנא את אשתו לעשות כתורת הקנאות הסדורה בתורה וקינוי האמור בתורה פירש רבי יהושע בפ״ק דסוטה במשנה קמייתא דף ב׳ ומבואר בגמרא דף ה׳ הוא שיאמר לה אל תסתרי עם פלוני ויאמר דבר זה בפני עדים והסתירה האמורה בתורה ונסתרה היא שתסתר עם אותו האיש שאמר לה בעלה אל תסתרי עמו בפני עדים אם שהתה עמו כדי טומאה ושיער רבי עקיבא שם דף ד׳ דבר זה כדי לצלות ביצה ולגומעה הר״ז אסורה לבעלה עד שתשתה מי המים המרים ובזמן הזה שאין שם מי סוטה תאסר עליו ותצא בלא כתובה כך משמע בפ׳ ארוסה סוטה דף כ״ד ולעיל בהל׳ קידושין ביאר יותר׳ בדף ב׳ אמר רבי חנינא מסורא לא יאמר אדם בזמן הזה לאשתו אל תסתרי עם פלוני אפי׳ בינו לבינה שמא הלכה כרבי יוסי בר ר׳ יהודא שאם קינא בינו לבינה בלא עדים שהר״ז קינוי ועכשיו בזמן הזה שאין שם מי סוטה תיאסר עליו לעולם, במשנה שם ובגמרא דף ה׳ אמר לה בפני עדים אל תדברי עם פלוני אין זה קינוי ואע״פ שנסתרה עמו בעדים ושהתה כדי טומאה לא נאסרה עליו ואינה שותה בקינוי זה וכן אם אמר לה אל תסתרי עמו וראוה מדברת עמו אין זו סתירה ולא נאסרה ולא שותה וכן אם לא קידם הקינוי ובאו שנים והעידו שנסתרה עם זה ושהתה כדי טומאה לא נאסרה ולא שותה, בפ׳ ארוסה דף כ״ה בעל שמחל על קינויו קודם סתירה קינויו מחול וכאילו לא קינא לה אבל לאחר שתסתר אינו יכול למחול בפ׳ הי׳ מביא דף י״ח ובירושלמי שם גרשה הר״ז כמו שמחל ואם החזירה צריך לקנות לה קינוי אחר, בפ׳ מי שקינא דף ל״א ודין הנאמנות בקידושין דף ס״ו בא עד אחד והעיד שנסתרה עמו אחר הקינוי ושהתה כדי טומאה אם הוא נאמן לו ודעתו סומכה עליו יוציא ויתן כתובה אבל להשקותה אינו יכול כי אם בשני עדים ואם לאו שאין הוא נאמן לו הרי אשתו מותרת לו האשה שקינא לה בעלה ונסתרה אחר הקינוי עמו בעדים והרי הוא עומדת לשתות ובא עד אחד והעיד עליה שנבעלה בפניו עם זה שקינא לה עמו הר״ז אסורה עליו לעולם ואינה שותה ויוצאה בלא כתובה ואפי׳ הי׳ עד טומאה זה עד אחד מעידי הסתירה כדאיתא בסוטה דף ב׳ שנא׳ ועד אין בה בטומאה תרי אלא חד והיא לא נתפשה אסורה מאחר שיש שני עדים בקינוי וסתירה והרי יש כאן עד שכ״מ שנא׳ עד הרי שנים, בפרק מי שקינא דף ל״א כל הסוגיא ואפי׳ אשה ועבד ושפחה נאמנים ופסול לעדות בעבירה מד״ס ואפי׳ קרוב נאמן לעדות סוטה להעיד עלי׳ שזינתה ותאסר על בעלה לעולם ואינה שותה ותצא בלא כתובה הואיל וקדם הקינוי והסתירה בעדים כשירין שהתורה האמינה עד אחד בטומאה שהרי רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה הרי כולן כשירין לעדות טומאה, בפ׳ ארוסה דף כ״ד כל הסוגיא אשה שקינא לה בעלה ונסתרה אין כופין אותה לשתות אא״כ רצתה ואם אמרה הן נטמאתי תצא בלא כתובה ונאסרת על בעלה לעולם ואינה שותה. וכן אם אמרה איני טמאה ואיני שותה אין כופין אותה לשתות ותצא בלא כתובה וכן אם אמר בעלה איני רוצה להשקותה או שבעלה בא עליה אחר שנסתרה שאין האיש מנוקה מעון ואין אני קורא בה ונקה האיש מעון הר״ז אינה שותה ונוטלת כתובתה ויוצאה והיא אסורה עליו לעולם, בפ״ק דף ז׳ וח׳ כל הסוגיא במשנה וגמרא כיצד סדר השקאת סוטה הבעל בא לב״ד שבעירו ואומר אשה זו קנאתי לה עם פלוני ונסתרה עמו ואלו הן עדיי והיא אומרת שטהורה היא ואני רוצה להשקותה לבדוק הדבר וב״ד שומעין דברי העדים ומוסרים לו שני ת״ח לשומרו שמא יבא עליה קודם שתיי׳ שהרי נאסר׳ עליו עד שתשתה ומשלחין אותם לירושלי׳ שאין משקין את הסוטה אלא בב״ד הגדול של ע׳ זקנים במקדש הגיעו לירושלים ב״ד הגדול מושיבין אותה ביניהם ומאיימים עליה שלא בפני בעלה ומפחידין אותה פחד גדול שלא תשתה ואומרי׳ לה בתי הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה שכנים רעים עושים אל תגרמי לשם הגדול שנכתב בקדושה שימחה על המים ואומרי׳ לה הרבה קדמוך ונשטפו בעבירה ואנשים גדולים ויקרי׳ תקף יצרם עליהם ונכשלו ומגידין לה מעשה יהודא ותמר כלתו ומעשה ראובן בפלגש אביו על פשוטו ומעשה אמנון ותמר אחותו כדי להקל עלי׳ עד שתודה אם אמרה הן נטמאתי או איני שותה יוצאה בלא כתובה והולכת לה עמדה בדיבורה שהיא טהורה מביאין אותה לשער המזרחי של עזרה שהוא כנגד קדשי הקדשים ומעלין אותה ממקום למקום ומקיפין לה כדי לייגעה עד שתקצר נפשה אולי תודה ואם עמדה בדיבורה מביאין אותה כנגד שער המזרחי מבחוץ ומעמידין אותה שם היתה מתכסה בלבנים מתכסה בשחורים ואם היו השחורים נאים לה מתכסה בבגדים שאין להם נוי ומסירין כל תכשיטין מעליה ומקבצין עליה קיבוץ גדול של נשים שכל הנשים הנמצאות שם חייבין לראותה שנ׳ ונוסרו כל הנשים וגם כל איש שיחפוץ לבא לראותה יבא ויראה והיא עומדת ביניהם בלא רדיד ובלא מטפחת אלא במצנפת שעל ראשה. ואין מניחין שם לא עבדיה ולא שפחותיה מפני שהיא מכרת אותן ודעתה מתיישבת בהן, בפרק אלו נאמרין דף ל״ב ואחר כך משביעה הכהן בלשון שהיא מכרת ומודיעה בלשונה שלא גרם לה אלא קינוי וסתירה שקינא לה בעלה ונסתרה. ואומר לה בלשון שהיא מכרת אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך שכבתו וגו׳ יתן ה׳ אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך וגו׳ ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך והיא אומרת אמן אמן בלשון שהיא מכרת, בפ״ק דף ט׳ ומודיעה שהבטן ילקה תחילה כדרך כניסת המים והירך בסוף שלא להוציא לעז על המים מפני שקלל תחילה הירך מפני שהתחיל בעבירה יריכך נופלת ובטנך צבה בפרק היה מביא דף י״ז ודין דלשמה דף י״ח ואחר כך מביא מגילה של עור טהור כמו ס״ת וכותב עליה בלשון הקודש בדיו שאין בו קנקנתום לשמה של אשה כמו הגט, שם דף י״ז וכותב כל הדברים שהשביע אותה אות באות ומלה במלה וכותב את השם ככתבו ואין כותב אמן אמן לדברי רבי מאיר, שם דף ט״ו כל הסוגיא ואחר כך מביא כלי חרש שלא נעשה בו מלאכה מעולם ונותן לתוכו חצי לוג מים מן הכיור כדברי חכמים ודורש שם בספרי פרשת נשא מן הכיור מניין שנאמר ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש פירוש שנתקדשו בכיור. ובחצי לוג שהיה במקדש מודדו ונכנס בו להיכל ומקום היה שם אמה על אמה לימין הנכנס ובו טבלא של שייש וטבעת קבועה בה ומגביה הטבלא ולוקח עפר מקרקע המשכן ונותן על פני המים כדי שיראה על פני המים. בפרק היה נוטל דף ב׳ ונותן לתוכו דבר מר כגון לענה וכיוצא בו שנ׳ מי המרים ומוחק לתוכו המגילה לשמה וימחוק יפה יפה עד שלא ישאר במגילה רושם הניכר גרסינן בירושלמי דסוטה פ״ב למה מים ואפר וכתב. מים ממקום שבאת. עפר למקום שהולכת. כתב למי שעתידה ליתן לפניו דין וחשבון בפ״ק דף ז׳ וטעם חבל המצרי בירושלמי שם ואחר כך בא כהן אחר אליה מכהני העזרה ואוחז בבגדיה וקורע עד שיהא מגלה את לבה ומגלה את שערה וסותר מחלפות ראשה כדי לנוולה ומביא חבל המצרי כדי להזכירה מעשה מצרים שעשתה בגמ׳ שם דף ח׳ ואם לא מצאו חבל מצרי מביא חבל מ״מ וקושרו מלמעלה מדדיה כדי שלא יפלו הבגדים ונמצאת ערומה שהרי נקרעו׳ בפ״ב דף י״ח ואחר כך מביא עשרון קמח שעורים משל בעל ונותנו בכפיפה מצרית והחבל והכפיפה שהיא סל קטן באין משירי לישכה ונותנו על ידיה כדי לייגעה בירושלמי שם ואחר כך לוקח המנחה מן הכפיפה ונותנה לכלי שרת ואין נותן עליה שמן ולא לבונה שנ׳ לא יצוק עליה שמן ולא יתן עליה לבונה בדף י״ד דלעיל. ובירושלמי שם וכל זמן שפורע את ראשה ונותן העשרון על ידיה יהיו המים בכלי ביד הכהן ויראה אותה את המים שנא׳ וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים. ואחר כך משקה אותה. פרק היה נוטל דף י״ט ואחר שתשתה לוקח כלי שרת שיש בו המנחה ונותנו על ידיה וכהן מניח ידו תחתיה ומניפה במזרח כשאר כל התנופות מוליך ומביא מעלה ומוריד. ואומר בירושלמי שם ובתוס׳ שם מביאו בד״ה וכהן דף י״ט ואין הדבר כיעור שיניח הכהן ידו מתחת יד הסוטה ומתרץ מביא מפה בנתים ומקשה ואינו חוצץ וחוזר בו ומתרץ אין יצר הרע מצוי לשעה. בדף י״ט דלעיל ובפ״ב בגמרא דף י״ד אחר שמניף מגיש המנחה לקרן דרומית מערבית של המזבח כשאר מנחות של יחיד וקומץ ומקטיר הקומץ והשאר נאכל לכהנים אם טהורה היא יוצאה והולכת לה והיא מותרת לבעלה. בפרק ארוסה דף כ״ו ואם היה לה חולי מתרפאת מחולייה ותתעבר ותלד זכר ואם היה דרכה לילד בקושי תלד במהרה, בפ׳ היה נוטל דף כ׳ ואם טמאה היא מיד פניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאה גידים גידים והם אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תפרוס נדה והנדות מטמאות עזרת נשים. והם מוציאין אותה מעזרת נשים שהיא עומדת בה ובטנה צבה בתחילה ותפול יריכה ותמות בפ״ק דף ט׳ בריש פ׳ כשם דף כ״ז ובאותה שעה שתמות היא ימות הנואף שהשקוה על ידו בכ״מ שהוא ויארע לו המאורעות שאירעו לה לצבות הבטן ולנפיל ירך. בפ׳ היה נוטל דף כ׳ אמרה איני שותה קודם שתמחוק המגילה הרי מגילתה נגנזת ואינה כשרה להשקות בה סוטה אחרת. ואם אמרה איני שותה אחר שנמחק המגילה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה. בפרק היה מביא דף י״ז מגילת סוטה שכתבה בלילה פסולה שנא׳ וכתב וגו׳ והשקה וגו׳ והקריב וגו׳ כשם שקרבנה ביום כך כתיבת המגילה ביום והשקייתה ביום. שם דף י״ח ובקידושין דף ל״ז יש לבעל לגלגל עליה בשבועה שלא זנתה עם איש זה שקינא לה בה ולא עם איש אחר ושלא זנתה תחתיו משנתארסה ולא לאחר שניסת לכך נא׳ אמן אמן אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן ארוסה אמן נשואה. ומכאן לגלגול שבועה מה״ת ביבמות דף נ״ח וכן בפ׳ ארוסה דף ל״ד דורש מבלעדי אישך שתיקדום שכיבת בעל לבועל הילכך אינה שותה אא״כ קינא לה אחר שתיכנס לחופה ותבעול ומגלגל עליה אז ככל אשר בארנו לעיל:

1 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

לעשות לסוטה כתורה, שנאמר: "ועשה לה הכוהן, את כל התורה הזאת" במדבר ה,ל.

1 משנה תורה, הלכות סוטה פתח ↗

כֵּיצַד סֵדֶר הַשְׁקָאַת סוֹטָה. הַבַּעַל בָּא לְבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ וְאוֹמֵר לָהֶן אִשְׁתִּי זוֹ קִנֵּאתִי לָהּ עִם פְּלוֹנִי וְנִסְתְּרָה עִמּוֹ וְאֵלּוּ הֵן עֵדַי וַהֲרֵי הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא טְהוֹרָה וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ לִבְדֹּק הַדָּבָר. וּבֵית דִּין שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי הָעֵדִים. וּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְשָׁמְרוֹ שֶׁמָּא יָבֹא עָלֶיהָ קֹדֶם שְׁתִיָּה. שֶׁהֲרֵי נֶאֶסְרָה עָלָיו עַד שֶׁתִּשְׁתֶּה. וּמְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ לִירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵין מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטָה אֶלָּא בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁל שִׁבְעִים זְקֵנִים בַּמִּקְדָּשׁ: הִגִּיעוּ לִירוּשָׁלַיִם בֵּית דִּין הַגָּדוֹל מוֹשִׁיבִין אוֹתָהּ בֵּינֵיהֶן וּמְאַיְּמִין עָלֶיהָ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעְלָהּ וּמַפְחִידִין אוֹתָהּ פַּחַד גָּדוֹל שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה. וְאוֹמְרִים לָהּ בִּתִּי הַרְבֵּה הַיַּיִן עוֹשֶׂה. הַרְבֵּה שְׂחוֹק עוֹשֶׂה. הַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה. הַרְבֵּה שְׁכֵנִים רָעִים עוֹשִׂים. אַל תִּגְרְמִי לַשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה שֶׁיִּמָּחֶה עַל הַמַּיִם. וְאוֹמְרִין לָהּ בִּתִּי הַרְבֵּה קְדָמוּךְ וְנִשְׁטְפוּ וַאֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וִיקָרִים תָּקַף יִצְרָן עֲלֵיהֶן וְנִכְשְׁלוּ. וּמַגִּידִין לָהּ מַעֲשֵׂה יְהוּדָה וְתָמָר כַּלָּתוֹ. וּמַעֲשֵׂה רְאוּבֵן בְּפִילֶגֶשׁ אָבִיו עַל פְּשָׁטוֹ. וּמַעֲשֵׂה אַמְנוֹן וַאֲחוֹתוֹ. כְּדֵי לְהָקֵל עָלֶיהָ עַד שֶׁתּוֹדֶה. וְאִם אָמְרָה הֵן נִטְמֵאתִי אוֹ אֵינִי שׁוֹתָה יוֹצְאָה בְּלֹא כְּתֻבָּה וְהוֹלֶכֶת לָהּ: עָמְדָה בְּדִבּוּרָהּ שֶׁהִיא טְהוֹרָה. מְבִיאִין אוֹתָהּ לְשַׁעַר מִזְרָחִי שֶׁל עֲזָרָה שֶׁהוּא כְּנֶגֶד קדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. וּמַעֲלִין אוֹתָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמַקִּיפִין בָּהּ כְּדֵי לְיַגְּעָהּ עַד שֶׁתִּקְצַר נַפְשָׁהּ אוּלַי תּוֹדֶה: אִם עָמְדָה בְּדִבּוּרָהּ מְבִיאִין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח מִבַּחוּץ וּמַעֲמִידִין אוֹתָהּ שָׁם. הָיְתָה מִתְכַּסָּה בִּלְבָנִים מִתְכַּסָּה בִּשְׁחוֹרִין. וְאִם הָיוּ הַשְּׁחוֹרִין נָאִין לָהּ מִתְכַּסָּה בִּבְגָדִים שֶׁאֵין לָהּ בָּהֶן נוֹי. וּמְסִירִין כָּל כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁעָלֶיהָ: וּמְקַבְּצִין עָלֶיהָ קִבּוּץ גָּדוֹל שֶׁל נָשִׁים שֶׁכָּל הַנָּשִׁים הַנִּמְצָאוֹת שָׁם חַיָּבוֹת לִרְאוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל כג מח "וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂנָה כְּזִמַּתְכֶנָה". וְכָל אִישׁ שֶּׁיַּחְפֹּץ לָבֹא לִרְאוֹתָהּ יָבֹא וְיִרְאֶה. וְהִיא עוֹמֶדֶת בֵּינֵיהֶן בְּלֹא רְדִיד וּבְלֹא מִטְפַּחַת אֶלָּא בִּבְגָדֶיהָ וְכִפָּה שֶׁעַל רֹאשָׁהּ כְּמוֹ שֶׁהָאִשָּׁה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ: וְאֵין מַנִּיחִין שָׁם לֹא עֲבָדֶיהָ וְלֹא שִׁפְחוֹתֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכֶּרֶת אוֹתָן וְדַעְתָּהּ מִתְיַשֶּׁבֶת בָּהֶן: וְאַחַר כָּךְ מַשְׁבִּיעָהּ הַכֹּהֵן בְּלָשׁוֹן שֶׁהִיא מַכֶּרֶת וּמוֹדִיעָהּ בִּלְשׁוֹנָהּ שֶׁלֹּא גָּרַם לָהּ אֶלָּא קִנּוּי וּסְתִירָה שֶׁקִּנֵּא לָהּ בַּעְלָהּ וְנִסְתְּרָה. וְאוֹמֵר לָהּ בְּלָשׁוֹן שֶׁמַּכֶּרֶת במדבר ה יט "אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרַרִים הָאֵלֶּה" במדבר ה כ "וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ" במדבר ה כא "יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת ה' אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה" במדבר ה כב "וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ". וְהִיא אוֹמֶרֶת במדבר ה כב "אָמֵן אָמֵן" בְּלָשׁוֹן שֶׁמַּכֶּרֶת. וּמוֹדִיעָהּ שֶׁהַבֶּטֶן הִיא תִּלְקֶה תְּחִלָּה וְהַיָּרֵךְ בַּסּוֹף כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל הַמַּיִם: וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא מְגִלָּה שֶׁל עוֹר טָהוֹר כְּמוֹ סֵפֶר תּוֹרָה וְכוֹתֵב עָלֶיהָ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בִּדְיוֹ שֶׁאֵין בּוֹ קַנְקַנְתּוֹם לִשְׁמָהּ שֶׁל אִשָּׁה כְּמוֹ הַגֵּט. וְכוֹתֵב כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהִשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ בָּהֶם אוֹת בְּאוֹת מִלָּה בְּמִלָּה. וְכוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ. וְאֵינוֹ כּוֹתֵב אָמֵן אָמֵן: וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בּוֹ מְלָאכָה מֵעוֹלָם וְלֹא יֵרָאֶה כִּכְלִי בָּלֶה מֵאֹרֶךְ הַזְּמַן. וְאִם הֶחְזִירוֹ לַכִּבְשָׁן עַד שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ כָּשֵׁר. וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ חֲצִי לוֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר. וּבַחֲצִי לוֹג שֶׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ הָיָה מוֹדְדוֹ. וְנִכְנַס בּוֹ לַהֵיכָל: וּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה לִימִין הַנִּכְנָס וּבוֹ טַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ וְטַבַּעַת קְבוּעָה בָּהּ. מַגְבִּיהַּ הַטַּבְלָא וְלוֹקֵחַ עָפָר מִקַּרְקַע הַמִּשְׁכָּן. וְנוֹתְנוֹ עַל גַּבֵּי הַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. וְנוֹתֵן לְתוֹכָן דָּבָר מַר כְּגוֹן לַעֲנָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ה יח "מֵי הַמָּרִים". וּמוֹחֵק לְתוֹכָן הַמְּגִלָּה לִשְׁמָהּ וְיִמְחֹק יָפֶה יָפֶה עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בַּמְּגִלָּה רשֶׁם הַנִּכָּר כְּלָל: וְאַחַר כָּךְ כֹּהֵן אֶחָד בָּא אֵלֶיהָ מִכֹּהֲנֵי הָעֲזָרָה וְאוֹחֵז בִּבְגָדֶיהָ מִכְּנֶגֶד פָּנֶיהָ וְקוֹרֵעַ עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבָּהּ. וּמְגַלֶּה שְׂעָרָהּ וְסוֹתֵר מַחְלְפוֹת רֹאשָׁהּ כְּדֵי לְנַוְּלָהּ. וּמֵבִיא חֶבֶל מִצְרִי כְּדֵי לְהַזְכִּירָהּ מַעֲשֵׂה מִצְרַיִם שֶׁעָשְׂתָה. וְאִם לֹא מָצְאוּ מִצְרִי מֵבִיא חֶבֶל מִכָּל מָקוֹם. וְקוֹשְׁרוֹ לְמַעְלָה מִדָּדֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְּלוּ הַבְּגָדִים וְנִמְצֵאת עֲרֻמָּה שֶׁהֲרֵי נִקְרְעוּ: וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא עִשָּׂרוֹן קֶמַח שְׂעוֹרִים מִשֶּׁל בַּעַל. וְנוֹתְנוֹ בִּכְפִיפָה מִצְרִית. וְהַחֶבֶל וְהַכְּפִיפָה בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. וְנוֹתְנוֹ לְיָדֶיהָ כְּדֵי לְיַגְּעָהּ: וְאַחַר כָּךְ לוֹקֵחַ הַמִּנְחָה מִן הַכְּפִיפָה וְנוֹתְנָהּ לִכְלִי שָׁרֵת. וְאֵינוֹ נוֹתֵן עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה. וְאִם נָתַן לוֹקֶה עַל הַשֶּׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הַלְּבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ה טו "לֹא יִצֹק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה": וּבְכָל זְמַן שֶׁפּוֹרֵעַ רֹאשָׁהּ וְנוֹתֵן הָעִשָּׂרוֹן עַל יָדֶיהָ יִהְיוּ הַמַּיִם בִּכְלִי בְּיַד הַכֹּהֵן וְיַרְאֶה אוֹתָהּ אֶת הַמַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ה יח "וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרַרִים": וְאַחַר כָּךְ מַשְׁקֶה אוֹתָהּ. וְאַחַר שֶׁתִּשְׁתֶּה לוֹקֵחַ כְּלִי שָׁרֵת שֶׁבּוֹ הַמִּנְחָה וְנוֹתְנוֹ עַל יָדֶיהָ. וְכֹהֵן מֵנִיחַ יָדוֹ תַּחְתֶּיהָ וּמְנִיפָהּ בַּמִּזְרָח כִּשְׁאָר כָּל הַתְּנוּפוֹת. מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד. וְאַחַר כָּךְ מַגִּישׁ הַמִּנְחָה לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית שֶׁל מִזְבֵּחַ כִּשְׁאָר מְנָחוֹת שֶׁל יָחִיד. וְקוֹמֵץ וּמַקְטִיר הַקֹּמֶץ. וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים: אִם טְהוֹרָה הִיא יוֹצֵאת וְהוֹלֶכֶת לָהּ וַהֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. וְאִם טְמֵאָה הִיא מִיָּד פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת וְהִיא מִתְמַלֵּאת גִּידִין גִּידִין וְהֵן אוֹמְרִין הוֹצִיאוּהָ הוֹצִיאוּהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּפְרשֹׁ נִדָּה וְהַנִּדּוֹת מְטַמְּאוֹת עֶזְרַת נָשִׁים. וְהֵן מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מֵעֶזְרַת נָשִׁים שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בָּהּ. וּבִטְנָהּ צָבָה בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ תִּפּל יְרֵכָהּ וְתָמוּת: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁתָּמוּת הִיא יָמוּת הַנּוֹאֵף שֶׁהִשְׁקָה עַל יָדוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא וְיֶאֶרְעוּ לוֹ מְאֹרָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ לָהּ במדבר ה כב "לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ". וְכָל זֶה אִם לֹא בָּא בַּעְלָהּ בִּיאָה אֲסוּרָה מֵעוֹלָם. אֲבָל אִם בָּעַל בְּעִילָה שֶׁל אִסּוּר אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: וְאִם עָבַר וְהִשְׁקָה אֶת אִשְׁתּוֹ הֲרֵי זֶה מוֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶּשַׁע שֶׁגָּרַם לַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁיִּמָּחֶה בַּמַּיִם לְבַטָּלָה וּמוֹצִיא לַעַז עַל מֵי סוֹטָה שֶׁאִשְׁתּוֹ אוֹמֶרֶת לַאֲחֵרוֹת שֶׁזִּנְּתָה וְלֹא בָּדְקוּ בָּהּ הַמַּיִם וְהִיא לֹא תֵּדַע שֶׁמַּעֲשֵׂי הַבַּעַל גָּרְמוּ שֶׁלֹּא בָּדְקוּ בָּהּ: לְפִיכָךְ מִשֶּׁרַבּוּ הַמְנָאֲפִים בְּגָלוּי בְּבַיִת שֵׁנִי בִּטְּלוּ הַסַּנְהֶדְרִין אֶת מֵי הַמָּרִים וְסָמְכוּ עַל הַכָּתוּב בַּקַּבָּלָה הושע ד יד "לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה" וְגוֹ': סוֹטָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ זְכוּת תַּלְמוּד תּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מְצֻוָּה עַל תַּלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶה לָהּ וְאֵינָהּ מֵתָה לִשְׁעָתָהּ אֶלָּא נִמֹּקֶת וְהוֹלֶכֶת וָחֳלָאִים כְּבֵדִים בָּאִין עָלֶיהָ עַד שֶׁתָּמוּת אַחַר שָׁנָה אוֹ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ לְפִי זְכוּתָהּ. וְהִיא מֵתָה בִּצְבִיַּת בֶּטֶן וּבִנְפִילַת אֵיבָרִין: סוֹטָה שֶׁשָּׁתָת מֵי הַמָּרִים וְלֹא מֵתָה מִיָּד הֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. וַאֲפִלּוּ הָיָה כֹּהֵן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִילוּ הֶחֳלָאִים לָבוֹא עָלֶיהָ וְחָלוּ שְׁאָר אֵיבָרֶיהָ הוֹאִיל וְלֹא צָבְתָה בִּטְנָהּ וְלֹא הִתְחִיל יְרֵכָהּ לִנְפּל הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. אֲבָל מִשֶּׁהִתְחִיל בִּטְנָהּ לַצְבּוֹת וִירֵכָהּ לִנְפּל הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה וַדָּאִית: סוֹטָה שֶׁשָׁתָת וְהָיְתָה טְהוֹרָה הֲרֵי זוֹ מִתְחַזֶּקֶת וּפָנֶיהָ מַזְהִירוֹת. וְאִם הָיָה בָּהּ חלִי יָסוּר. וְתִתְעַבֵּר וְתֵלֵד זָכָר. וְאִם הָיָה דַּרְכָּהּ לֵילֵד בְּקֹשִׁי תֵּלֵד בִּמְהֵרָה. הָיָה דַּרְכָּהּ לֵילֵד נְקֵבוֹת תֵּלֵד זְכָרִים: בָּאוּ עֵדֵי טֻמְאָה אַחַר שֶׁשָּׁתְתָה הֲרֵי זוֹ תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה וַאֲסוּרָה לְבַעְלָהּ. וַאֲפִלּוּ לֹא אֵרַע לָהּ דָּבָר מִדְּבָרִים אֵלּוּ מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶלָּא מִי שֶׁאֵין לָהּ עֵדִים שֶׁמּוֹדִיעִין זְנוּתָהּ. וְעוֹד שֶׁמָּא בַּעְלָהּ אֵינוֹ מְנֻקֶּה מֵעָוֹן לְפִיכָךְ לֹא בָּדְקוּ הַמַּיִם אֶת אִשְׁתּוֹ. אֲבָל אִם בָּא עֵד אֶחָד וְהֵעִיד שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה אֵינָהּ אֲסוּרָה וְתֵשֵׁב תַּחַת בַּעְלָהּ שֶׁהֲרֵי שָׁתְתָה: אִשָּׁה שֶׁזִּנְּתָה בְּאֹנֶס אוֹ בִּשְׁגָגָה אוֹ שֶׁבָּא עָלֶיהָ זֶה שֶׁקִּנֵּא לָהּ עִמּוֹ דֶּרֶךְ אֵיבָרִים אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ה יג "וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה" פְּרָט לַאֲנוּסָה שֶׁהֲרֵי נִתְפְּשָׂה בְּחָזְקָה. במדבר ה כז "וַתִּמְעל מַעַל בְּאִישָׁהּ" פְּרָט לְשׁוֹגֶגֶת. במדבר ה יג "וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע" פְּרָט לְבָא עָלֶיהָ דֶּרֶךְ אֵיבָרִים:

1 היא שצונו בדין סוטה. והוא אמרו יתברך איש כי תשטה אשתו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו כלם איך ישקה אותה ואיך יקריב קרבנה וזולת זה מתנאיה במסכת סוטה. נשא את ראש, נשים הלכות סוטה פ"ג:

1 טור פתח ↗

הנחשד על האשה והוציאוה ב"ד מבעלה על זה לא ישאנה הנחשד ואם נשאה אם יש עידי טומאה תצא אפילו יש לה בנים מהבעל אין עדים בדבר אלא שיצא הקול שזינתה מפני שראו בה דבר מכוער כמו שראו אותה חוגרת בסינר אחר שיצא הנחשד מהבית או שראו רוק למעלה מהכילה או מנעליה הפוכים תחת המטה אחר שיצא הנחשד ועבר ונשאה אם יש לה בנים מהבעל לא תצא ואם אין לה בנים מהבעל תצא אפי' לא ראו עדים הדבר המכוער אלא שהבעל ראה אותו ובלבד שיהא ממשות בדבר בקול כגון שלא הוציאוהו אויבים ולא פסק עד יום וחצי אבל אם אין בקול ממשות כגון שהוציאוהו אויבים או שבתוך יום וחצי יצא קול על לעז הראשון שהוא שקר אז אין מוציאין ממנה אא"כ ראו העדים דבר מכוער אבל לא בראיית הבעל ומיהו על ידי עדים שראו הביעור אסורה בין לבעל בין לנחשד מדעת ר"ת אבל לרב אלפס כשאין בקול ממש אז אין מוציאין לא מבעל ולא מנחשד אלא בעידי טומאה וכשיש בקול ממש אם יש עידי כיעור מוציאין בין מבעל בין מנחשד אם אין לה בנים אבל בראיית הבעל לחוד לא מפקינן אע"פ שיש ממש בקול וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל הוציאה הבעל בעידי כיעור וניסת לאחר וגירשה לא תינשא אחר כן לנחשד לכתחלה ואם ניסת לא תצא אפילו אין לה בנים הנחשד משפחה וכותית ונתגיירו ונשתחררו לא יכנוס ואם כנס לא יוציא:

1 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת סוֹטָה שֶׁיְּבִיאֶנָּה הַבַּעַל אֶל הַכֹּהֵן וְיַעֲשֶׂה לָהּ כַּמִּשְׁפָּט הַכָּתוּב – לְהָבִיא הָאִשָּׁה הַסּוֹטָה אֶל הַכֹּהֵן, שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ כַּמִּשְׁפָּט הַכָּתוּב עָלֶיהָ בַּפָּרָשָׁה. וְעִנְיַן הַסּוֹטָה מְפֹרָשׁ הוּא בַּכָּתוּב, שֶׁהִיא הָאִשָּׁה שֶׁקִּנֵּא לָהּ בַּעְלָהּ. וּכְבָר פֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שבת קד ב מַאי לְשׁוֹן סוֹטָה? כְּלוֹמַר, סָטַת מִן בַּעְלָהּ, כִּי רֹב הַקְּנָאוֹת יָבוֹאוּ בְּסִבַּת פְּרִיצוּת הָאִשָּׁה, וְלָכֵן תִּקָּרֵא סוֹטָה מִבַּעְלָהּ מִכֵּיוָן שֶׁקִּנֵּא בָּהּ, וְהַכָּתוּב הַמּוֹרֶה עַל מִצְוָה זוֹ הוּא במדבר ה יב "אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ" וְגוֹ' "וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן". שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ נִגְלֶה לְכָל רוֹאֵי הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהוּא שֶׁבַח גָּדוֹל בָּאֻמָּה לִהְיוֹת לָנוּ תַּחְבּוּלָה לְהוֹצִיא מִתּוֹךְ לְבָבֵנוּ הַחֲשָׁד בִּנְשׁוֹתֵנוּ וְלָדַעַת בֶּאֱמֶת אִם זָנְתָה הָאִשָּׁה תַּחַת בַּעְלָהּ אוֹ לֹא זָנְתָה, מָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְכָל גּוֹי וּמַמְלָכָה לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶם כֵּן, וַעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר משלי ל כ אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן, כִּי מִי יְגַלֶּה עַל בְּנוֹתֵיהֶם כִּי תִּזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיהֶם כִּי תְּנָאַפְנָה. וְעַמֵּנוּ נִתְקַדֵּשׁ בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וְנָתַן לָנוּ הָאֵל מוֹפֵת לָדַעַת עִנְיָן זֶה הַנֶּעֱלָם מִשְּׁאָר הָעַמִּים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ תִּתְרַבֶּה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אַהֲבָה וְשָׁלוֹם וְזַרְעֵנוּ יִהְיֶה קָדוֹשׁ. וּמָה אַאֲרִיךְ עוֹד בִּפְרָטֵי עִנְיָנִים אֵלֶּה, וְהַכֹּל נִגְלֶה בְּלֵב כָּל מֵבִין. וְלָכֵן בִּהְיוֹת טַעַם הָעִנְיָן נֵס בְּאֻמָּתֵנוּ וְכָבוֹד גָּדוֹל לָהֶם פָּסַק מִשָּׁעָה שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ בַּעֲבֵרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סוטה מז, א מִשֶּׁרַבּוּ הַנּוֹאֲפִים פָּסְקוּ מֵי סוֹטָה, שֶׁנֶּאֱמַר הושע ד יד לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְגוֹ'. וּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה לָהֶם הַנֵּס הַגָּדוֹל הַזֶּה לִהְיוֹת הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת הָאִשָּׁה אִם זָנְתָה. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ריש סוטה, שֶׁעִנְיַן הַקִּנּוּי הוּא כְּגוֹן שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ בִּפְנֵי עֵדִים אַל תִּסָּתְרִי עִם פְּלוֹנִי, וַאֲפִלּוּ הָיָה אָבִיהָ, אוֹ אָחִיהָ אוֹ גּוֹי אוֹ עֶבֶד, אוֹ שָׁחוּף וְהוּא הָאִישׁ שֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד, וְנִסְתְּרָה עִם אֶחָד מֵהֶם בִּפְנֵי עֵדִים אוֹ שָׁהֲתָה עִמּוֹ כְּדֵי טֻמְאָה, שֶׁהִיא כְּדֵי לִצְלוֹת בֵּיצָה וּלְגָמְעָהּ הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עַל בַּעְלָהּ, עַד שֶׁתִּשְׁתֶּה מֵי הַמָּרִים וְיִבָּדֵק הַדָּבָר. וּבִזְמַן שֶׁאֵין שָׁם מֵי סוֹטָה, תֵּאָסֵר עָלָיו לְעוֹלָם וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה. אֲבָל אָמַר לָהּ אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי אֵין זֶה קִנּוּי, וְלֹא תֵּאָסֵר עָלָיו בְּקִנּוּי זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּסְתְּרָה עִמּוֹ. קִנֵּא לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם וְרָאָה אוֹתָהּ הוּא בְּלֹא עֵדִים שֶׁנִּסְתְּרָה עִם אוֹתוֹ שֶׁקִּנֵּא לָהּ הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו וְיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, שֶׁאֵין יָכוֹל לְהַשְׁקוֹתָהּ עַל פִּי עַצְמוֹ. וְכֵן אִם שָׁמַע הָעָם מְרַנְּנִין אַחֲרֶיהָ שֶׁזָּנְתָה עִם הָאִישׁ שֶׁקִּנֵּא לָהּ עַד שֶׁהַנָּשִׁים הַטוֹוֹת לְאוֹר הַלְּבָנָה מְדַבְּרוֹת עָלֶיהָ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם כד, א גַּם כֵּן, שֶׁיֵּשׁ נָשִׁים שֶׁבֵּית דִּין מְקַנְּאִין עֲלֵיהֶן, וְהֵן מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ אוֹ נִשְׁתַּטָּה אוֹ שֶׁהָיָה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְלֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ, אֶלָּא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ. וְזֶה הָעִנְיָן הוּא כְּשֶׁשָּׁמְעוּ בֵּית דִּין שֶׁהָעָם מְרַנְּנִין אַחֲרֶיהָ מֵאָדָם אַחֵר, שֶׁקּוֹרְאִין לָהּ וְאוֹמְרִים לָהּ אַל תִּסָּתְרִי עִמּוֹ, וְאִם נִסְתְּרָה עִמּוֹ אַחַר כֵּן בֵּית דִּין אוֹסְרִין אוֹתָהּ עַל בַּעְלָהּ לְעוֹלָם, וְקוֹרְעִין כְּתֻבָּתָהּ, וּכְשֶׁיָּבוֹא בַּעְלָהּ נוֹתֵן לָהּ גֵּט. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שם יח ב שֶׁאִם שָׁתְתָה מֵי הַמָּרִים פַּעַם אַחַת עַל אִישׁ אַחֵר וְנִקְּתָה מֵהֶם וְחָזַר וְקִנֵּא לָהּ עָלָיו וְנִסְתְּרָה עִמּוֹ אֵינָהּ שׁוֹתָה עַל יָדוֹ פַּעַם אַחֶרֶת לְעוֹלָם, אֶלָּא תֵּאָסֵר עַל בַּעְלָהּ וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה, אֲבָל אִם קִנֵּא לָהּ בַּאֲנָשִׁים חֲלוּקִים אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים הִיא שׁוֹתָה. וּלְעוֹלָם אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לִשְׁתּוֹת, בֵּין שֶׁאָמְרָה נִטְמֵאתִי אוֹ שֶׁאָמְרָה אֵינִי טְמֵאָה וְאֵינִי שׁוֹתָה, אֶלָּא תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה וְתֵאָסֵר לְבַעְלָהּ לְעוֹלָם. וְאִם בַּעְלָהּ הוּא שֶׁאוֹמֵר אֵינִי רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ תֵּצֵא וְתִטֹּל כְּתֻבָּה. וְיֵשׁ נָשִׁים שֶׁאֵינָן שׁוֹתוֹת אַף עַל פִּי שֶׁרָצוּ הֵן וּבַעֲלֵיהֶן, וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים הֵן, וְאֵלּוּ הֵן אֲנוּסָה, וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם, דִּכְתִיב במדבר ה כט תַּחַת אִישָׁהּ וְאֵלּוּ עֲדַיִן אֵינָן תַּחַת אִישׁ וּקְטַנָּה אֵשֶׁת גָּדוֹל, דִּכְתִיב אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה וְזוֹ אֵינָהּ אִשָּׁה עֲדַיִן, וּגְדוֹלָה אֵשֶׁת קָטָן, דִּכְתִיב תַּחַת אִישָׁהּ וְזֶה עֲדַיִן אֵינוֹ אִישׁ, וְאֵשֶׁת אַנְדְּרוֹגִינוֹס, דִּכְתִיב אִישָׁהּ וְזֶה אֵינוֹ אִישׁ גָּמוּר, וְאֵשֶׁת סוּמָא דִּכְתִיב וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְזֶה אֵין לוֹ עֵינַיִם, וְהַחִגֶּרֶת, דִּכְתִיב וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה, וְזוֹ אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד, וּמִי שֶׁאֵין לָהּ כַּף יָד, דִּכְתִיב וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ, וְזוֹ אֵין לָהּ כַּף. וְכֵן אִם הָיְתָה יָדָהּ עֲקֻמָּה אוֹ יְבֵשָׁה, שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִקַּח כִּי אִם בְּיָד אַחַת לְבַד אֵינָהּ שׁוֹתָה, דִּכְתִיב כַּפֶּיהָ. וְהָאִלֶּמֶת, דִּכְתִיב וְאָמְרָה הָאִשָּׁה, וּמִי שֶׁאֵינָהּ שׁוֹמַעַת, דִּכְתִיב וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה. וְכֵן הוּא שֶׁהָיָה חִגֵּר אוֹ קָטוּעַ אוֹ אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ, וְכֵן הִיא שֶׁהָיְתָה סוּמָא, דִּכְתִיב אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ עַד שֶׁתִּהְיֶה הִיא שְׁלֵמָה כָּמוֹהוּ וְהוּא כְּמוֹתָהּ. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, וְסֵדֶר הַשְׁקָאַת הַסּוֹטָה, וּבְאֵיזֶה צַד בּוֹדְקִין הַמַּיִם אוֹתָהּ וּבְאֵיזֶה צַד אֵין בּוֹדְקִין אוֹתָהּ, הַכֹּל מִתְבָּאֵר יָפֶה בַּמַּסֶּכְתָּא הַבְּנוּיָה עַל זֶה וְהִיא מַסֶּכֶת סוֹטָה א"ה סימן קמח. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים, לְפִי שֶׁעֲלֵיהֶם מוּטָל שֶׁיַּעֲשׂוּ לַנָּשִׁים הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה כְּדֵי לִבְדֹּק אוֹתָן, אִם רָאוּ שֶׁצְּרִיכוֹת הֵן לְכָךְ, וְדַוְקָא כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, שֶׁכָּךְ קִבַּלְנוּ סוטה ז, ב שֶׁאֵין מַשְׁקִין הַסּוֹטָה אֶלָּא בְּבֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד בַּמִּקְדָּשׁ. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְקִנֵּא לְאִשְׁתּוֹ וְנִסְתְּרָה וְלֹא הֱבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן לַעֲשׂוֹת לָהּ הַמַּעֲשֶׂה הַכָּתוּב בַּפָּרָשָׁה בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה.

« ספר המצוות Positive Commandments 222 ספר המצוות Positive Commandments 224 »